בספר השירה השני שלה, “פתאום על פני הכחול” (עורך: דורי מנור, הוצאת קיבוץ האחד), שראה אור כעת, חזרה דליה ארדון ליצירותיהם של סבה וחמש אמניות נוספות – חנה אורן, יאן דונלי, מאמי איש-שלום, מרים אנגלהרדט ומיכל יקור – וכותבת שירה בעקבות יצירותיהן. יצירה מילולית בעקבות יצירה פלסטית.
דליה ארדון התגוררה בבוסטון בעשור האחרון. היא גדלה בירושלים והחלה לכתוב שירה כנערה בתיכון. למדה משפטים ועבדה כעורכת דין באגף החקיקה במשרד המשפטים. לאחר יותר מ-20 שנות עבודה משפטית, היא הרגישה שהיא חייבת “לחזור לעצמה”, עזבה את עולם המשפט ופנתה ללימודי תואר שני בספרות השוואתית. “זה נבע מהצורך לחזור לספרות. הרגשתי שחסר לי משהו. הספר הראשון שהוצאתי הוא אסופת שירים שכתבתי במהלך השנים; את השני, שיוצא עכשיו לאור, כתבתי תוך מספר חודשים. השירים נכתבו בזה אחר זה, מהר מאוד”.
למה בחרת בפורמט של שירים בהשראת יצירות?
“זה לא היה מתוכנן. זה התחיל מזה שכתבתי שיר על פי פסל שהשותף שלי יצר. מאוד שמחתי מהתוצאה. אחר כך התחלתי לכתוב שיר ועוד שיר, עברתי מאמן לאמן – אמנים שאני כולם מכירים אישית. אלה אנשים שיצירותיהם לא רק יקרות ללבי, אלא גם הן עצמן יקרות לליבי. מעולם לא חיברתי שירה או כתבתי מילים למנגינות, אבל זו חוויה קצת דומה, כי היא סוג של הרגשה שאתה מתחבר לעבודה של אדם אחר ואתה משתף איתו פעולה.
“כל שיר ליצירה שכתבתי, הראיתי לאמן שיצר אותו ועדיין חי. היה לי חשוב לברר עם האמן אם השיר שכתבתי קשור למה שהם הרגישו שהם מבטאים ביצירה שלהם. אחד מהאמנים, יאן דונלי, לא דובר עברית, אז כתבתי גרסה אנגלית של השירים לציורים שלה, כדי שתקראו ותגיבו. היא אמרה לי משהו מרגש – שזה נפלא “איך השירים הופכים לציורים ציורים הופכים לשירים'”.
הספר נפתח ברצף יצירות של מרדכי ארדון, מהציירים הישראלים המוכרים בעולם. הוויטראז’ המונומנטלי שלו, “חזון ישעיהו”, ניצב בכניסה לספרייה הלאומית. באחד מציוריו המוקדמים של ארדון הוא צייר את סבתה, מרים, יושבת ליד שולחן ומסתכלת אל האופק.
איך זה לדבר עם סבא וסבתא דרך שירה, דרך אמנות?
“זה היה מאוד מרגש. חלמתי על הציור הזה בלילה. ידעתי את העובדות על סבתא שלי, אבל עד שלא הסתכלתי על התמונה לעומק, לא הבנתי את זה. ידעתי שסבתא היא סופרת, ושאחרי היא וסבא ואבא ברחו מהנאצים והגיעו ארצה, היא המשיכה לכתוב אבל היא לא הצליחה להפוך את העברית לשפת הכתיבה שלה. זו הייתה בעיניי ההחמצה של חייה. הסתכלתי בתמונה ש סבא צייר והבחין בפרטים – זיהיתי את השולחן שלה ושמתי לב שהיא מחבקת את הניירות שלה. לאחר מותה מצאתי סיפורים, מחזות ושירים שכתבה בעברית הלא טבעית שלה”.
הסבתא רצתה להעביר את התשוקה לכתיבה לנכדתה. “כשהייתי בת 9 בערך, סבתא שלי רצתה ללמד אותי לתפור, ואמרתי שאני לא מעוניינת. היא הסתכלה עליי בביקורתיות ושאלה במה אני מתעניין. עניתי – לכתוב. היא תמיד זכרה שזה שלי עונה, ובמשך השנים היא נהגה לשאול אותי – נו, אתה עדיין כותב? יכול להיות שהיא שמחה שיש מי שממשיך את דרכה”.
הציורים והפסלים שהיוו השראה לשירי הספר ומופיעים לצדם, נוצרו כולם על ידי מכריו של ארדון. אחד מהם הוא בן זוגה, הפסלת ממי איש-שלום. פסלת אחרת, חנה אורן, הייתה חברה של הורי המשורר. ארדון הגיע לעבודתה של אורן רק לאחר מותה. “לא הייתי מודע בחייה של חנה אורן שהיא הפכה לפסל. גיליתי את זה רק לאחר מותה ונדהמתי מהפסלים שלה. למעשה, כמעט כל היוצרים בספר הם אמנים שהגיעו לאמנות די מאוחר. היוצרים העכשוויים אינם צעירים בגילם, אבל הם צעירים ביחס לאמנות שלהם, וזה מתפתח לנגד עיניי בשנים האחרונות”.
בשיר אחר מתבוננת ארדון בציור ללא שם של דמות ילדה בירוק, שצייר סבה, והשיר שכתבה נולד מתחושת בטן לגבי המקורות הביוגרפיים של היצירה.
“קראתי לשיר ‘העיניים’ בגלל המראה המצמרר של הדמות בציור. יש לי תחושה שסבא שלי צייר את הציור בעקבות אחד הסיוטים שלו על השואה. הוריו ורוב אחיו, ושלו. אחיינים ואחיינים צעירים, נרצחו ע”י הנאצים. כמו רבים שהתמזל מזלם להימלט מאירופה לפני השואה ובני המשפחה שלהם נרצחה שם – זה פגע בו. אבל הפרשנות שלי לציור לא מבוססת על עובדות הקושרות הציור לשואה. זו רק אינטואיציה”.
שם הספר, “פתאום, מעל הכחול” לקוח משיר שכתבה ארדון בעקבות יצירה של סבה בשם “בכחול”. “מחשבה / ניצתה — // פתאום, מעל הכחול,/ מרפרפת/ השראה”, כותב המשורר בשיר הפותח את הספר. זהו ציור מיוחד עבורה כי היא צפתה בתהליך היצירה שלו. “הייתי ילד, ואני זוכר את ההתרגשות. לא כל ציור של סבא שלי עורר בי התרגשות, אבל זה היה ציור שמאוד הדהים אותי. כבר אז, בתור ילד, חשבתי שהוא מבטא מחשבה והשראה, ושנים מאוחר יותר, כשהבטתי בו שוב, הרגשתי שהוא מבטא את החוויה שלי, של כתיבת שירה.
“השירים שכתבתי בספר זה הם סוג של חיבור בין מה שהיצירה ‘אמרה לי’ לבין החוויה האישית שלי. זה שילוב של הפרשנות שלי לחוויה הרגשית שלי, שמשתלבת עם מה שאני מבין מהיצירה, ו מהשילוב הזה נוצרת יצירה חדשה ומשותפת”.
האם טעינו נתקן את זה! אם מצאת שגיאה במאמר, נודה לך אם תשתף אותה איתנו
