הסיבה לכך נעוצה בשיחות שהתנהלו מאחורי הקלעים. זהו אחד המשא ומתן המרתקים שהתנהלו כאן וכנראה השיח החוקתי המשמעותי ביותר שהתנהל במדינה.
בקואליציה טוענים כי לאורך כל המשא ומתן הסכימו הרצוג ומי מטעמו לפשרות מאוזנות יותר ביחס לדרישות הקואליציה במספר נושאים נוספים ברפורמה מלבד הוועדה לבחירת שופטים. לפיכך, המתווה שהציג הרצוג הוא פניית פרסה מהסכמים קודמים, לטענתם.
עם זאת, יש להבין – את מתווה הנשיא לא ניתן לשפוט רק על פי התוצאה (שהרי רחוקה יחסית ממה שהימין מוכן לקבל). אתה צריך להסתכל על כל המשא ומתן. הקואליציה עצמה אמרה לנשיא שאם אין הסכמות כלליות על המתווה אז סיכומי הביניים בנושאים השונים אינם תקפים.
גורמים המעורבים במשא ומתן אומרים: “אם הקואליציה הייתה מגיעה להסכמות כלליות ומתפשרת בוועדה לבחירת שופטים – היא הייתה זוכה להישגים נוספים בדרישותיה בשאר הסעיפים”. ברגע שהקואליציה לא הסכימה לקבל את המתווה, הארגונים הליברלים במשא ומתן הקשיחו את עמדותיהם גם לגבי הסעיפים ובסופו של דבר הנשיא קיבל חלק מעמדותיהם כי נתנו הסכמה כוללת למתווה.
שדה המוקשים המרכזי במשא ומתן היה ההבנה שיריבו של לוין אינו מוכן להתפשר על יכולתה של הקואליציה למנות שני שופטים שמרנים באופן מיידי וללא תלות באף גורם חיצוני.
עמדה נוקשה זו לא עלתה בקנה אחד עם מפלגות שמרניות אחרות, פוליטיקאים ועורכי דין, שהיו שותפים לשיחות המשא ומתן בחדרים הסגורים. לאור דבקותו של לוין בקו נוקשה, התקשר נתניהו לראש הממשלה יוסי פוקס כדי לנסות להגיע לפשרה, וברגעים האחרונים הביא את עסקי הגישור גם את השר הקרוב רון דרמר. “אם היו יותר שעות עם רון דרמר, אולי היינו מגיעים לפתרון אחר. הוא יותר פרגמטי, שמחנו שהוא הצטרף אבל זה כבר היה מאוחר מדי”, אמרו גורמים המעורבים במשא ומתן.
לוין שולט בנתניהו?
אם לוין ורוטמן היו מתפשרים בוועדה לבחירת שופטים, מתווה הנשיא יכול היה לכלול פסילת חוקים ברוב של 11 מתוך 15 ואף שינויים בסמכות התובעים, אך כאמור, התעקשותם על רוב ב. הוועדה היא שהרחיקה את ההסכמים בסעיפים האחרים.
נקודה מעניינת שהתגלתה במהלך המשא ומתן היא עוצמתו של יריבו של לוין מול נתניהו. אם דרמר הוא דמות שמייצגת את הקו של נתניהו ומוכנה יותר להתפשר, נשאלת השאלה מדוע ראש הממשלה לא כפה על לוין פשרה בוועדה לבחירת שופטים לפי השקפתו? הסבר נפוץ בקואליציה הוא שלוין הצליח לבצר את השותפים הקואליציוניים סביבו. סמוטריץ’, החרדים ובן גביר רואים בלווין שותף יותר מנתניהו. אך יש לציין כי מתווה הנשיא שהוצג לבסוף אינו מקובל גם על נתניהו עצמו. הוא היה צריך לכפות את דעותיו במהלך המשא ומתן ואז אולי המתווה היה נראה אחרת.
רובד מעניין נוסף במגעים הוא ההצעות והרעיונות השונים שעלו בלשכות ומלמדים רבות על התהליך. כדי לעשות רבע מהמעגל בעניין הוועדה לבחירת שופטים, הציעה הקואליציה להעביר את שינוי הוועדה כהוראת שעה לזמן מוגבל, כדי שיוכלו לבחור שופט או שניים לעליון ולאחר מכן לקיים. איזון קבוע ושינויים.
מנגד הציעו הגורמים הליברלים רעיון מעניין: שני נציגי הציבור שייבחרו לוועדה יהיו מתוך רשימה מוסכמת שתיקבע בין יו”ר הכנסת ליו”ר האופוזיציה. החרדים גם הסכימו לוותר על סעיף ההשבחה בתמורה לחסינות לחוק הגיוס מביקורת שיפוטית, דרישה לה הסכים הנשיא. בתחילה ביקשו החרדים לכלול במתווה הסדר שיגן על האפשרות של החברה החרדית לשמור על אורחות חייהם, כמו הפרדה מגדרית במרחב הציבורי, אך הוסבר להם שגם כך. נושא נפץ לכלול במתווה והם הסכימו לוותר עליו.
כאמור, תחושת התסכול והאובדן היא משני הצדדים. הדיאלוג בין מכוני המחקר השמרניים והליברליים הוכיח את עצמו כיעיל בהשגת הסכמות, אך לא זכה לתמיכה פוליטית ולכן התסכול שם גדול. נראה היה שהקואליציה אכן צודקת לפשרה, אך מתווה הנשיא חרג מגבולות המגזר שלה.
הצלחתו העיקרית של הנשיא היא הסכמה רחבה בקרב הציבור על הצורך בשינויים במערכת המשפט. אם מישהו לפני ארבעה חודשים היה מאמין שהאופוזיציה וגורמים ליברליים רבים היו מסכימים לצמצם את עילות הסבירות ולפסול חוקים ברוב מיוחס של שופטים, איש לא היה מאמין בכך. לצערה של החברה הישראלית זה לא הספיק וההתנגשות קרובה.
הצעד הבא של הקואליציה הוא קידום החקיקה וריכוך חד צדדי של הרפורמה. יחד עם זה, עולה השאלה לגבי ההתנגשות הראשונה עם בג”ץ, שיכולה להיות כבר בעוד שלושה שבועות מהיום. האם בתשובה לעתירות שיוגשו נגד החקיקה יוציאו השופטים צו על תנאי נגד כינוס הוועדה לבחירת שופטים? האם הקואליציה תקיים את הפקודה? המשבר החוקתי כבר מעבר לפינה.
האם טעינו נתקן את זה! אם מצאת שגיאה במאמר, נודה לך אם תשתף אותה איתנו
