הדמוקרטיה הגדולה בעולם, יש לומר בצער, נושאת את שם הדמוקרטיה לשווא. היא לא מכבדת את תוצאות הבחירות בישראל, ואת התהליך הפנימי הדמוקרטי שהתקיים ונמשך כאן. יתרה מכך: הנוסחה שהמציא ממשל ביידן בחודשים האחרונים, של שיתוף ותמיכה בישראל רק על בסיס “ערכים דמוקרטיים משותפים”, היא נוסחה לא אמיתית. ארה”ב משקיעה בישראל לא רק בגלל “הערכים המשותפים”, אלא בעיקר בגלל האינטרסים המשותפים, ואלה רבים ומגוונים.
נזיפותיו של השגריר ניידס בישראל משדרות פטרנליזם וצביעות. ארה”ב לא טרחה להתערב עם מדינות אחרות במזרח התיכון, להן היא מסייעת בתחומים רבים ומגוונים, שבהם אין דמוקרטיה כלל, שבתי המשפט שלהם הם לרוב בתי משפט מדומה, שפסיקותיהם מוכתבות על ידי הממשלה, ושם אנושיים. זכויות נרמסות כבר שנים רבות. זה מה שמדאיג את נאידס, בלינקן וביידן היא הדמוקרטיה הישראלית ושיטת המשטר כאן.
אם בנושא ההתנחלויות “התרגלנו” לעימותים תכופים עם ממשלים דמוקרטיים ולנוסחאות פשרה, כמו זו שפורסמה אתמול (הקפאה למספר חודשים את הכשרתם של מאחזים נוספים), הרי שמעורבותה של ארה”ב בסיפור הרפורמה בישראל צריכה להידחות על ידי האופוזיציה והקואליציה, הן תומכי הרפורמה והן מתנגדיה. שכן הוא מהווה תקדים מסוכן, שעלול להוביל להתערבות בנושאים פנימיים משמעותיים אחרים של מדינת ישראל.
למרות התלות הצבאית, המודיעינית והתלות הכלכלית בארה”ב, גם בקרב בעלות ברית, צריכים להיות כללי משחק. בחודשים האחרונים האמריקאים הם אלה ששוברים אותם, פעם אחר פעם.
האם טעינו נתקן את זה! אם מצאת שגיאה במאמר, נשמח אם תשתף אותה איתנו
